
הגורמים שלא יכולים להיות מקורקעים ישירות בשני הקצוות של כבל ליבה אחת כוללים בעיקר את הנקודות הבאות:
1. בעיות מתח וכולל אינדוקציה: כאשר ליבת הכבלים היחידה עוברת דרך הזרם, שכבת מגן המתכת תייצר זרם המושרה, ויוצר מתח המושרה בשני קצות הכבל. המתח המושרה הוא פרופורציונלי לאורך קו הכבלים והזרם הזורם דרך המוליך. במיוחד כאשר קו הכבלים הוא קצר מעגל, נתון ברק או מתח מתח יתר, ייווצר מתח מושך גבוה מאוד על שכבת המגן, מה שעלול לגרום לנתח הנדן החיצוני של הכבל ואף לגרום לשריפה. בנוסף, הארקה בשני הקצוות תייצר גם זרימה, שיכולה להגיע ל 30% עד 80% מהזרם הרגיל של ליבת הכבלים, מה שלא רק מצמצם את יכולת הנשיאה הנוכחית של הכבל, אלא גם מבזבז את החשמל ומאיץ את הזדקנות הבידוד.
2. סיכון נזקי בטיחות וציוד אישי: אם שני קצוות הכבלים היחידה מבוססים ישירות, מעגל סגור עלול לגרום לזרימה חריגה של זרם, לסכן את הבטיחות האישית ועלול לגרום נזק לציוד. לדוגמה, במקרים מסוימים, המתח המושרה המונח על גבי יכול להגיע לרמה המסכנת את הבטיחות האישית.
3. נזק לשכבת בידוד: עקב נוכחות של מתח וסיר מחזור הנגרמים, שכבת הבידוד של הכבל נפגעת בקלות ומואצת, מה שעלול בסופו של דבר להוביל לקיצור שלב לשלב או לכישלון הארקה.
4. דרישות מפרט תכנון: על פי "תקנות תכנון הכבלים הנדסיות כוח" (GB50217-1994) ותקנים רלוונטיים אחרים, יש לאמץ שיטות הארקה מיוחדות בעת התקנת קווי כבלים בעלי ליבה אחת במתח גבוה, כגון הארקה בקצה אחד או הארקה צולבת כדי להימנע מהבעיות לעיל.
לכן, על מנת להבטיח בטיחות ותפעול רגיל של הכבל, כבלים ליבוי יחיד בדרך כלל אינם משתמשים בהארקה ישירה בשני הקצוות, אך בוחרים שיטות הארקה מתאימות בהתאם למצב המעגל הספציפי.
